בסוף זה הגיע, המכות. בשלוש וחצי לפנות בוקר זו הייתה כבר קטטה רצינית עם כמה מוקדים. משטרה, מד"א, צעירים שזורקים כיסאות אחד על השני ולפחות נער אחד שנחתך בראש וטופל. זה לא היה מפתיע בהתחשב במה שראינו מוקדם יותר במרכז
ירושלים, מראות שגרתיים כנראה במוקדי הבילוי ברחבי הארץ. אם אין
עוד רצח, סביר שלא תשמעו על זה. אבל נתחיל בהתחלה.
יום חמישי, 22:00, רגע לפני
החופש הגדול. לחלק מהנערים מחר אין לימודים ואת הרחובות שוטפים גדודים של תיירים, צעירים והמון בני נוער. הזדמנות טובה לבחון פרומו לחופשה הארוכה, שמאז כבר התחילה וגבתה את חייו של
נער מגבעת זאב ש
התרסק על קטנוע, בלי קסדה, אחרי ליל אלכוהול.
"זה הבילוי הקבוע שלנו מאז גיל 14" (צילום: גיל יוחנן)
האוויר טוב וגם האווירה - רחוב יפו הפך למדרחוב ענק בגלל
הרכבת, שאמורה להגיע לתחנה הסופית שלה ולגאול את הירושלמים מייסוריהם ארוכי השנים, ומתעלת בלאומילך המקומית שנחפרה כאן. בינתיים אפשר לבלות ברחוב רחב ידיים וריק ממכוניות בלי להידרס. הצעירים מגיעים מכל מקום בעיר ומסביבותיה, חלקם נכנסים לפאבים, למסיבות ולמסעדות, חלק אחר יושב חסר מעש בכיכרות. רבים, רבים מאוד מבני הנוער והילדים שאנחנו פוגשים כבר שתויים. הלילה רק מתחיל ואיתו גם ההבטחות. והצרות.
הרבה צעירים שעלו לישראל מארצות הברית מסתובבים ומבלים בכיכר שנוגעת ברחוב יפו, שקיבלה מהם את שמה. חצי שעה לחצות וחלק מהם, גם כאלו מתחת לגיל 18, כבר מסתירים בקבוק או כוס של בירה או
וודקה, ומתנדנדים. פאן לפתיחת סוף השבוע.
"זה הבילוי הקבוע שלנו מאז גיל 14 בערך", מסביר את הסיטואציה נדב, בן 17.
| הורים בשטח |
|
| סיירת למען הילדים / מיקי גולדווסר |
|
נערים בגילאי העשרה צמאים ליד מכוונת, למילה ממבוגר, להכוונה ובעיקר לגבולות. גם אם בהתחלה קיימת תחושה מוזרה וחשדנות, הרי שעם הזמן הם מבינים שסיירת ההורים היא לא משטרה |
| לטור המלא |
|
|
|
"כשאין למחרת לימודים מתדלקים ביחד בבית או בשכונה ואז מגיעים לכאן מסודרים. בשביל חלק מאיתנו שתייה היא חלק עיקרי מהבילוי, למרות שחלק גדול לא שותה ובא ליהנות מהחברה". מסביב מתרבים הצעירים שבאמת נראים כבר "מסודרים" ונדב מבטיח ש"בחופש הגדול נגיע לכאן כמה פעמים בשבוע".
אלן, בן 16 וחצי, סוקר את המשקאות המועדפים: "רד בול עם וודקה זה מצוין וגם פינלנדיה לבד, גולדסטאר או שוט של טקילה. הילדים הקטנים מעדיפים אלסקה". אבל, הוא מוסיף, "יש כאלה גדולים יותר, שמעדיפים לעשן סמים".
"משתדלים להקשיב להם, זה מה שההורים צריכים לעשות" (צילום: גיל יוחנן)
לא רחוק משם, בבית חב"ד-מרכז ירושלים, בנחלת שבעה, אנחנו פוגשים את הרב יוסף יצחק סלונים, מנהל המקום. הוא מטפל בבני נוער חסרי בית שמצאו את עצמם זרוקים ברחובות העיר, או בצעירים שהגיעו לבלות באזור. "לפעמים", אומר הרב, "יש לי תחושה שהבית שלנו הוא תיבת נוח כשבחוץ משתולל המבול. אני חי את הנושא הזה ובכל פעם אני המום מחדש מהסיפורים וממה שקורה כאן".
סלונים מספר שרבים מהצעירים מגיעים שתויים לגמרי, "והגיל הולך ויורד. כמה מהם מספרים גם על סמים. אנחנו משתדלים לעזור, לומר מילה טובה ולהקשיב. זה בדיוק מה שההורים צריכים לעשות כדי להבין מה הבעיות שמביאות את הילד שלהם להתנהגות הזו".
| הצעת חוק |
|
| סלבס לא יפרסמו / מירב קריסטל |
|
מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק האוסרת על השתתפות ידוענים וצעירים מתחת לגיל 40 בפרסומות למשקאות שמכילים אלכוהול. בתמ"ת מבקשים להחריג מההצעה פרסומות לבירה ויין |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
בכיכר עצמה מתערבבים בנים ובנות. דניאל, בן 17, מסביר איך זה עובד: "מאז החוק אנחנו יודעים להגיע מוכנים מראש, פשוט מבקשים מחבר מבוגר יותר או מאח גדול שיקנה לנו את השתייה ושותים לפני שמגיעים.
"אנחנו לא שותים כאן כי יש פה משטרות והם מרוקנים את הבקבוקים", הוא אומר, "אבל אפשר לשתות בסמטאות או בחדרי מדרגות שיש כאן קרוב, ואם באים שוטרים ישר מחביאים את הוודקה". יש גם
דרכים מעט יותר יצירתיות, כפי שמתאר רוני, בן 18: "הכי קל להכניס וודקה לבקבוק של מים מינרליים ואז אתה יכול להסתובב עם זה שעות ואף אחד לא ידע".
שתי נערות שיושבות על המדרגות לוגמות מבקבוק בירה. עוד נער בשם רוני, בן 16, נראה ומריח כמו שיכור ותיק ואומר לנו ש"אם לא תפסו אותן זה אומר שזה מותר".
"מכל הבא ליד" (צילום: גיל יוחנן)
בכיכר הגדולה פועלת ניידת של "עלם" שמעניקה סיוע לצעירים שמגיעים למרכז ירושלים, בהם גם בני נוער בסיכון. ליאור ילין פריינד, שמנהלת את פרויקט הניידות של העמותה בירושלים, מנסה לשרטט פרופיל של בני הנוער שמגיעים אליה ולניידות בערים האחרות: "כשאתה נער בן 15 היום, העולם הוא מקום כאוטי עבורך ויש לך הרבה צרכים שלא מקבלים מענה. ההורים של הילדים האלה נולדו והתחנכו עם מסלול ברור ואפשרויות מוגבלות, הילדים שלהם לעומת זאת חיים בסביבה שבה כבר בגיל 12 הכל זמין, פתוח ונגיש.
"את צריכת האלכוהול", היא אומרת מניסיון, "הילדים מביאים איתם מהבית, אחרי שרואים את ההורים שלהם שותים זה נראה להם טריוויאלי לשתות בעצמם". זה לא נעצר שם, מספרת ילין פריינד. "בגדול זה מכל הבא ליד - שתייה וסמים ו
תרבות מין פסיכית. אתה לא צריך להגיע מבית עם רקע קשה כדי להיקלע למעגל הזה".
סביר להניח שהנערים והנערות של ירושלים שותים כמו בני גילם בתל אביב אובבאר שבע, אבל לעיר הקודש יש את המאפיינים הייחודים שלה, כפי שמסבירה המנהלת ב"עלם". "חלק מהצעירים שמבלים ברחובות חווים משבר זהות סביב העניין הדתי, רבים מהם מגיעים ממשפחות דתיות או חרדיות מכל רחבי הארץ. הרבה חבר'ה שמתלבטים בסוגיות האלה ונזרקים ממוסדות חינוך מגיעים לכאן ויש ביניהם כאלה שגם ישנים וחיים ברחובות. בשוליים אתה רואה גם זנות של נערות וסמים יותר קשים.
"ירושלים", מזכירה ילין פריינד, "היא מוקד משיכה לצעירים האלו בדיוק כמו התפקיד שתל אביב ממלאת עבור צעירים
מהקהילה ההומו-לסבית". אלימות בין נערים היא מחזה נפוץ כאן, לדבריה, "בעיקר בין חבורות - יש פאנקיסטים ופריקים וערסים, עירונים,
נערי גבעות, ילדים מהשכונות, ערבים, ופקאצות ופרחות, שזה לא אותו דבר. המתחים מורגשים וגם מתפרצים לעתים קרובות", היא מוסיפה, "כשלכל קבוצה האזור והכיכר שלה".
את ג'ו עמית (23), ירושלמי במקור שעבר את המסלול שעברו הילדים והיום חי ועובד בתל אביב, פגשנו לא רחוק משם, כשבא לבילוי. "רוב בני הנוער שאתה רואה בכיכרות נמצאים שם אחרי שקיבלו ברקסים ולא הצליחו להיכנס למועדונים ולפאבים", הוא מסביר. "אז דבר ראשון הם דופקים את הראש, וזה אם הם לא הגיעו מוכנים מהבית. הם מחפשים ריגושים ואת מה שאסור. הגיל שלהם הולך ויורד - לפעמים הם בני 12 או 13". בהמשך, ג'ו יודע, "אלה שלא יודעים לשתות מתחילים להקיא ולהתפרע וזה תמיד נגמר בסוף במשטרה".
חמש דקות של הליכה מביאות אותנו לעוד נקודת מפגש, הכיכר החשוכה בצד השני של מדרחוב בן יהודה. יותר קטן, יותר אינטימי. כ-20 בנים ובנות בני 14 עד 18, "פריקים", יושבים כאן. זו הכיכר שלהם ואף אחד כבר לא מתאמץ להסתיר את הבקבוקים שבצד.
| חופש עצוב |
|
| חבריו של פיליפ: "לא ניגע באלכוהול" / אילנה קוריאל ויואב זיתון |
|
חבריו של הנער שנרצח בבאר-שבע בידי חברו במסיבה, הבטיחו להתרחק משתייה חריפה. "אני הולך להימנע מגורמים שליליים, אשתה פחות", אמר אחד מהם. חבר אחר הוסיף: "החופש הגדול לא יהיה כמו פעם" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
על הספסלים מרוחים "שפוכים" החברים שלהם, חלקם כבר הספיקו להקיא כמה פעמים. מישהו מתנדנד ושומט את הבקבוק שהחזיק בידו.
"מקווים שהחוק יתבטל", אומרת לנו גילי, בת 16. "זה לא תקף לגביי כי אני לא שותה כבר חצי שנה. עברתי לדברים אחרים, אחרי שהתחלתי לשתות בגיל 13 וחצי". ה"דברים האחרים" הם לא מיץ תפוזים, וגם לא סיגריות. ולמה הם שותים? רן, עם 17 שנים מאחוריו, מסביר: "אנחנו מגיעים לכאן כדי לבלות ושותים גם כדי לשבור את השגרה. בעצם כולם דופקים סטלות בשביל לצאת מכל הבעיות".
"לאסור מכירה כבר מ-7 בערב" (צילום: גיל יוחנן)
מה עם ההורים שלכם, שאלנו, הם יודעים מה אתם עושים בלילות? "בחופש חוזרים לפעמים גם בבוקר", הם עונים, "וחוץ מזה חלק מההורים יודעים וחלק התייאשו מלריב אתנו וכבר לא אכפת להם מהשתייה - מה הם כבר יכולים להגיד לנו? הסמים זה מה שמדאיג אותם יותר מהכל".
סוף הלילה מתקרב. הצעירים במסעדות בפאבים ובכיכרות מתחילים להתפזר, אבל בכיכר האמריקאים יש התקהלות. ואז זה מתחיל: משחקי הכבוד המוכרים - "תחזיקו אותי חזק" - בתוך שתי חבורות שביניהן מפרידים עשרות מטרים, הופכים לריצה שבסופה נפגשים שני אנשים צעירים שמחליפים קללות, איומים ועוד מילים לא ברורות. חברים שמנסים להפריד לא מונעים מהידיים הנשלחות להתקמץ לאגרופים.
עכשיו אל השניים שהולכים מכות מצטרפים גם הרבה אחרים, וזה נראה יותר כמו ספורט קבוצתי, כולל כיסאות שעפים באוויר. ילדים, ממש ילדים, נשכבים על הרצפה חצי מעולפים מבעיטות חסרות רחמים. המשטרה מגיעה אחרי שהילדים כבר רצים. עכשיו יש מנוסה ומסתבר שקטטות מתנהלות בכמה נקודות. השוטרים מצליחים לעצור כמה, בנות ובני נוער צופים המומים בצוות של מד"א שמטפל בצעיר שנשכב פצוע על רצפת אחת הפיצוציות. אף אחד כבר לא זוכר למה כל זה התחיל.
אף אחד לא זוכר למה זה התחיל (צילום: גיל יוחנן)
קובי, שעובד באחד הפאבים ומתפקד על תקן המבוגר האחראי, ניסה להפריד. אבל גם הוא נכנע לבסוף לפרץ האלימות וההורמונים. הוא לא מתרגש מהעוצמה, לקטטות המוניות כאלו כבר היה עד בעבר. "כמעט כל ערב אתה יכול לראות כאן מכות, בדרך כלל זה מגיע בסוף הלילה כשהשיכורים כבר שיכורים מאוד", הוא מספר.
| דו"ח המבקר |
|
| תוכניות יש, ביצוע אין / ירון דרוקמן |
|
משרדי הממשלה קיבלו החלטות רבות כדי להיאבק בתופעת השימוש באלכוהול, בגז צחוק ובגז מזגנים בקרב בני נוער, אבל רובן נשארו על הנייר. גם החלטות שבוצעו חלקית, קוצצו. דו"ח המבקר מאוקטובר 2010 |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
"חלק מהעניין זה שכרות וחלק יכול להתחיל בגלל מילה לא במקום על בחורה. ראיתי כבר כאן שליפות סכינים בין ילדים".
ואיפה המשטרה בתוך כל המהומה? כפי שמספרים בעלי העסקים במרכז העיר, אכן נרשמת הרבה יותר נוכחות משטרתית, אבל במקרה של הקטטה לה היינו עדים, הכוח שניצב בדרך כלל בכיכר האמריקאים לא היה שם. לשוטרים לקח יותר משבע דקות להגיע, די הרבה זמן בהתחשב בעובדה שהם פרושים יחסית בצפיפות באזור. "נכון שרואים יותר משטרה אבל זה לא מספיק", טוען קובי. "בזמן שלשוטרים לקח להגיע לנקודה מישהו היה יכול להרוג מישהו". למרות שתי פניות, מהמשטרה לא נמסרה תגובה לטענות.
משה, שמנהל את הפאב שבסמוך לו פרצה הקטטה, ראה כאן כמעט הכל, ויש לו דעה נחרצת: "המצב השתפר מאז שהחוק שאוסר מכירת אלכוהול מ-23:00 נכנס לתוקף. החקיקה עזרה והביאה לירידת האלימות ביותר מ-70 אחוז, אבל אם רוצים לפתור את הבעיה צריך לאסור מכירה כבר משבע בערב", הוא אומר.
14 צעירים שהמשטרה עצרה באותו הלילה לא ימנעו כנראה את הסיבוב הבא של שתייה ואלימות בירושלים או בתל אביב. רגע לפני שהבוקר הגיע, ניסח את זה ג'ו, הצעיר שידע בעברו ימים פרועים כאלה: "עכשיו זה רגוע, אבל חכה לקיץ ולחופש". והחופש גדול.
