סמכות הורית חדשה

פורסם ב - 01:18 24/07/11  ב "הארץ" - קישור לכתבה
סמכות הורית חדשה
מאת עידן עמיאל
* מעולם לא היה דור הורים שהשקיע כל כך הרבה בילדים, ועדיין התרבות כיום נוטה להאשים הורים על שאינם טובים דיים
ייעוץ ביחידה להדרכת הורים בשניידר. נוכחות בחיי הילד חיונית להצלחת הטיפול תצלום: ניר קידר הוריה של טל, בת 16, פנו ליחידה להדרכת הורים במרכז שניידר לרפואת ילדים לאחר הקצנה משמעותית בהתנהגותה. בתוך חצי שנה היא הידרדרה בלימודיה, הרבתה לאחר לבית הספר והחלה להסתובב בלילות עם חברים שהוריה לא הכירו. ניסיונות לדבר אל לבה, לשכנע אותה להשקיע בלימודים ולשמור על קשר עם חבריה הקודמים, כשלו. וכשהציעו לה טיפול פסיכולוגי טענה שאין לה שום בעיה וביקשה שיעזבו אותה בשקט. לפני כחודש טל חזרה הביתה שיכורה. זה היה גבול שהוריה לא היו מוכנים שתחצה, ולכן אסרו עליה לצאת מהבית. בתגובה טל ברחה למחרת מהבית, נעדרה כל הלילה וכשחזרה סירבה לספר היכן היתה. ההורים חשו חוסר אונים ותסכול רב, לאחר שהניסיון לדבר אל לבה כשל והניסיון להציב גבולות ולהעניש, הוביל להקצנה. הם פנו לייעוץ. אין זה סוד כי בעשורים האחרונים חלה הקצנה והחרפה בהתנהגותם של ילדים ובני נוער, תופעה הקשורה באופן בולט לקריסת הסמכות ההורית והחינוכית. קריסה זו מאפיינת את התרבות המערבית ככלל, וגורמים תרבותיים חברתיים רבים תורמים לכך. סבתא עסוקה  פעמים רבות מאשימים את ההורים, אבל רק לעתים רחוקות אנו עוצרים ומנסים להבין את קשייהם ומורכבות תפקידם כיום. בעבר, על מנת לדעת מה קורה עם ילדו, הורה היה יוצא למגרש המשחקים. הילדים היו מסתובבים בשכונה, קרוב לבית, וגם השכנה היתה שם לעתים כדי לפקח. היום ה"שכונה" מזמן נעלמה, את השכנה בדלת ממול איננו מכירים, הילד יכול להיות ספון בחדרו מחובר לאינטרנט, והסכנה שם לא פחותה. יכולת ההשגחה ההורית - מרכיב מרכזי בהגנה על הילד מפני סכנות - נפגעה משמעותית. במקביל, גם מקורות התמיכה של ההורים הצטמצמו. פעם, כשאם יצאה לחפש את ילדה ה"שובב" (שאולי לא אובחן כסובל מבעיית קשב וריכוז), סבתא היתה נשארת בבית להשגיח על הקטנים. כיום הסבתא עסוקה בעבודה או בהתנדבות, או שהיא גרה בבית אבות מרוחק. צמצום התמיכה והסיוע מצד המשפחה המורחבת מקשה על ההתמודדות ההורית היומיומית - בין אם מדובר במנוחה קצרה לאם חדשה, סיוע בהחזרת הילד מהגן או הדאגה לפעילותו של המתבגר אחר הצהריים. בעיה נוספת היא שמושג "אחרי העבודה" נשחק. בעידן של תקשורת מיידית (טלפון נייד, אינטרנט) מעסיקים מצפים למענה מהיר ומיידי מצד העובדים, גם כשהם בבית, גם אם הם הורים. טשטוש הגבול בין העבודה לבית מוביל לצמצום נוכחותם של ההורים בחיי הילדים. ולפני שמאשימים את ההורים בהיותם קרייריסטים, כדאי לזכור שהורים אמורים גם לפרנס ותביעות הפרנסה כיום תובעניות יותר מבעבר. מרבית ההורים כיום מודעים לחשיבות תפקידם, אך נאלצים לתפקד בתנאים קשים יותר מבעבר. הטרגדיה של דור ההורים הנוכחי נעוצה בכך שלא היה דור הורים שהשקיע כל כך הרבה בילדים ועדיין הם מואשמים שאינם הורים די טובים. אנו חיים בתרבות שנוטה להפנות אצבע מאשימה כלפי הורים במקום להושיט להם יד לעזרה. הייעוץ המוצע ביחידה להדרכת הורים נשען על הכרה בקשיי ההורים ומצוקתם ומתווה כלים לפעולה המבנים סמכות חדשה להורים. עקרונות אלו, המתבססים על העצמת יכולת ההשגחה ההורית, גיוס תמיכה להורים ונוכחות בחיי הילד היוו מצפן במהלך הייעוץ להוריה של טל. מחויבות הורית  הוריה של טל הונחו כבר בפגישה הראשונה להעביר לה מסר כתוב, בו הם מבקשים ממנה לחזור הביתה לא יאוחר מהשעה 23:00. הם הביעו במכתבם את חששם מההידרדרות במצבה, וציינו כי זו חובתם ההורית להשגיח עליה. ההורים התבקשו להגיע לפגישה הבאה עם אנשים שיוכלו לסייע להם בהתמודדותם המורכבת. בפגישה נכחו קרובי משפחה וחברים של ההורים, ובהנחיית הצוות הטיפולי סוכם כי כשטל אינה חוזרת לאחר השעה 23:00 ההורים, יחד עם אחד התומכים שהגיעו לפגישה, ייצאו לחפש אותה. המטרה היתה להעביר לטל מסר - אנו לא מוותרים לך ולא מוותרים עלייך. נוכחות אדם נוסף עם ההורים שימשה כתמיכה למסר זה, ותרמה להקטנת הסיכוי לעימות בין טל להוריה. ההורים ביצעו זאת כמה פעמים, ולמרות הקצנה ראשונית בתגובתה של טל התמידו במהלך, ללא ענישה אך גם ללא ויתור. לאחר כמה שבועות חל שיפור משמעותי - טל החלה להשקיע בלימודיה, חזרה לקשר עם חלק מחבריה לכיתה, והקפידה לחזור הביתה בזמן. אחת ההפתעות להורים היתה התגובה החיובית לפעולתם מצד חבריה של טל עמם הסתובבה בלילות. הם צידדו בעמדת ההורים, ושיכנעו את טל להשקיע בלימודיה. ההורים אולי הופתעו, אך האמת היא שלא מעט מבני נוער אלו המשוטטים שם ברחובות היו שמחים לנוכחות הוריהם. רבים מהם חשים כיום כי מרוב מרחב שניתן להם, השאירו אותם לבד. לא לשווא הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים. חלקם רוצים להתנגח בגבולות, חלקם רוצים גבולות, חלקם הפכו אלימים, אבל כולם רוצים נוכחות של הורים בחייהם. זו הטרגדיה של הנוער שלנו. הכותב הוא פסיכולוג קליני, מנהל היחידה להדרכת הורים במרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח תקוה