לכל הסיירים היקרים שלי ,שלום!
יום שישי האחרון היה קריר ,אך בניגוד לתחזיות לא ירד כלל גשם ...מה שהוציא את כל בני הנוער החוצה לגנים ולפארקים...ואפשר לנו לראות את הנוער בכל הדרו..
ברוב הצירים היה רגוע ,למעט שניים מרכזיים.הסיבה לכך היא מסיבות יום הולדת גדולות בצו"ש שאספו את מרבית שכבת יוד וי"א למקום אחד .תענוג היה לראות אותם עסוקים
בשמחה אמיתית לשם שינוי,כמעט ללא תיווך של אלכוהול .
מתנ"ס צו"ש היה שוקק חיים ומלא בבני נוער שחגגו שלושה ימי הולדת בשני מקומות נפרדים שהוקצו להם ברחבת המתנ"ס.אין ספק שהיה מהנה לראות אותם רוקדים,
משוחחים ומנהלים אינטראקציות אמיתיות תוך כבוד אחד לשני וללא פגיעה אחד במרחב של האחר.הפעילות הלילית הזו גרמה לנו לחשוב שאולי ...אולי...נמצא פתרון ולו זמני להעסקת
הילדים בלילות החורף הקרים...כל זה כמובן עד שיוקם מרכז נוער משמעותי שייתן מענה למגוון בני הנוער בקרייה.אל תשלו את עצמכם,חברים יקרים,היתה שתייה - אך היא הייתה במינון נמוך ביותר ותחת פיקוח של החבר'ה הבוגרים יותר.לא היה שם אף אחד שאיבד שליטה .
במקום אחר ,לא רחוק משם קיבלה את פנינו מציאות לגמרי שונה.מסוג המציאות שגורמת לנו שבוע אחר שבוע לשוטט ברחובות בקרייה ולאתר את אותם אלה שנקלעו למציאות העגומה הזו.
בגן מרים פגשנו שלוש קבוצות שונות,אך דומות של בני נוער ,שהשתייה עלתה להם לראש...
בצד אחד פגשנו קבוצת נערים ששתה יותר מדי,ואחד מהם שהיה במצב ממש לא טוב ,סרב בתוקף לתת לנו להתקרב והתנהג באלימות כלפי כל מי שניסה לתקשר עימו...בסופו של דבר
חבריו היו אלה שעזרו לו להתפנות מהמקום...סביר להניח שלא לקחו אותו הביתה ,אלא למקום אחר..."אין מצב שההורים יראו אותו ככה..."
בחלקו העליון של הגן ,מוסווים בזכות החשכה ,ישבו מספר נערים,חלקם מקרית ים וחלקם מביאליק כשהם שותים בחברותא,מעבירים ביניהם את השתייה ודואגים שאף אחד לא יקופח...
אך על כל אלה התעלתה קבוצת נערות שהפריזה בשתייה ,כשכל אחת מהבנות מספקת לנו את הצידוק שלה למשקה...
אחת,שתתה "..רק כוס אחת ,בשביל לתפוס קצת ראש ומצב רוח טוב...",השנייה שתתה "...ממש לא הרבה ,אני פשוט מה זה מבואסת...החבר שלי הבריז לי..."
והשלישית שתתה "..סתם כי אני שונאת את כל העולם..." ...ודווקא זו האחרונה פיתחה איתנו שיחה ארוכה ומרגשת על חייה הפרטיים והעגומים...
עצוב היה לראות נערות צעירות,ילדות טובות ,שכל כך רע להן ואין אף אחד בבית שמודע למצוקה שלהן...או יכול להקשיב להן...לעזור להן...
בסופו של דבר ,לאחר שראינו כי מצבה של הנערה מחמיר,החלטנו לפנות אותה לביתה.היא החלה לרעוד בכל גופה ,לדבר ללא שליטה על מוצא פיה,ולשכב על הדשא הרטוב והקפוא...
החברות ניסו בכל כוחן להרים אותה ,אך בסופו של דבר פנו אלינו לעזרה ואנו פינינו אותה לביתה.ההורים פתחו את הדלת ,אך יש סיכוי סביר שעוד לפני שעלתה לביתה...הם כבר חזרו למיטתם החמה...כמה עצוב לראות את המראות,להרגיש את המצוקה ולחוות יחד עם הילדים את הכאב ,ולו רק לכמה שעות...
כבר אמרתי בעבר,שאין שבוע אחד דומה לקודמו,ובכל פעם מחדש אנו מגלים מראות חדשים ,קשים יותר או פחות...כולי תקווה שאנו הסיירים נמצא את הכוחות להמשיך בעבודת הקודש שלנו,
כי אין אף אחד שיעשה אותה כמונו - ועל כך אני מודה לכולכם חברים יקרים!על ההתמדה,הרגישות והאמונה בדרכנו.אני מודה לכם שאתם איתי בדרכי ,כי בלעדיכם היו עוד כמה ילדים אבודים...
תודה מיוחדת לאורית שני ורלי אביטל שהצטרפו אלינו למסע הלילי המרתק ,כדי לראות את הילדים מחוץ למסגרת היעוצית \ פסיכולוגית הפורמלית שהן מכירות.תודה על התמיכה!
אנו מברכים את אמיר היקר ,שחזר אלינו לאחר תקופה ארוכה! יישר כוח!
שוב אני מבקשת עדכון במייל של כל מי שיכול להגיע השבוע לסיור.מודה לכולכם על ההיענות!
שיהיה המשך שבוע נפלא לכולנו!
--
--
בברכה,
איריס אזולאי
רכזת בי"ס קהילתי
ומחויבות אישית
רכזת סיירת הורים ביאליק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה